מידע כללי וטיפים:

חתול השוקולד, נקרא במקומות מסוימים גם חתול רפאל על פי שמו הלועזי, הינו דג חתול ממשפחת השפמנוניים שמקורו ממרכז נהר האמזונס הדרום אמריקאי באזורי ברזיל, ונצואלה ופרו. גודלו נע בין 14-18 ס"מ, באקווריומים גדולים ובעזרת אוכל מתאים ותנאים טובים יכול להגיע אפילו מעל 20 ס"מ. הוא קיבל בצדק את הכינוי שואב האבק של האקווריום עקב תאבונו הרב.

דג זה נוטה מעט לאגרסיביות אך בדרך כלל לא יפריע לדיירי האקווריום האחרים כל עוד אלו לא יפריעו לו. הוא מופיע בצבעי פסים של חום-לבן-קרם ומכאן שמו, בעל בטן שטוחה, זיפים בקדמת הפנים, וקוצים בסנפירי הגב והחזה, על כן מומלץ להיזהר כאשר תופסים אותו עם רשת לא להיפצע מהקוצים, למרות שאינם ארסיים. כאשר החתול מרגיש מאוים הוא מחכך את סנפיריו ויוצר מעין קולות צקצוק על מנת להרתיע אויבים.

החתול אוכל כל, ותזונתו מתבססת על מזונות צמחיים ובשריים. ניתן להאכיל במזונות שוקעים בשריים וצמחיים אך מומלץ להאכיל במזון שוקע לדגי חתול. ניתן לשלב ירקות כמו מלפפון או קשוא חלוט מעט, ומומלץ לשלב מזונות חיים כמו ארטמיה, קריל, תולעי דם, טוביפקס, מייסיס או מזונות קפואים.

רבייה:

לא ניתן להבדיל חיצונית בין זכרים לנקבות ואין תיעוד על רבייה של דג זה באקווריומים ביתיים.

עם מי ניתן לשלב?

דג יחסית שקט ורגוע, מומלץ לשלב עם מיני ציקלידים אפריקאים או אמריקאיים שאינם אגרסיביים מדי. לא ניתן לשלב עם דגים או חסרי חוליות ושוכני קרקעית קטנים שבהם הוא עלול לפגוע. ניתן ומומלץ לשלב באקווריום צמחייה.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

תנאים טובים יחשבו כאקווריום של לפחות 120 ליטר, בעל דקורציות ומסלעות, גזעים, ומומלץ צמחי מים. הטמפרטורה המיטבית הינה 22-28 מעלות צלזיוס, חומציות של בין 6-7.5 pH וקשיות של 5-15 GH ו- KH.

מידע כללי וטיפים:

משתייך לציקלידים (אמנוניים) הדרום אמריקאיים הננסיים, ומגיע אלינו מאגן אגם האורינוקו באזורי קולומביה וונצואלה. הם ציקלידים קטנים בגודל של 5-8 ס"מ, בעלי תוחלת חיים של כ4 שנים ומומלצים לגידול בזוגות או להקות קטנות.
בעלי צבעים בוהקים ויפייפיהים בגווני כחול, ירוק, צהוב ואדום שתופסים מיד כל עין.

בעלי מזג רגוע, ובזכות כך אפשר לשלב אותם עם מגוון רחב של דגים. הם משגשגים במים רכים, חייבים מים נקיים בעלי איכות מים טובה, יש להכניס רמירזים רק לאקווריום יציב, ומומלץ לגדל אותם במי אוסמוזה הפוכה.
אקווריום בעל צמחייה ומקומות מסתור רבים יעזור לדג זה להתאקלם במהירות.

הרמירז ניזון ממזון בשרי, מומלץ להאכיל אותם במזון בשרי לציקלידים דרום אמריקאיים קטנים, ולשלב מגוון מזונות קפואים, תולעים וטוביפקס.
לרמירזים עניין די אפסי במזון ממקור צמחי, מה שהופך אותם לדגים נהדרים לאקווריומי צמחייה.

מגיעים במגוון מוטציות שהתפתחו עם השנים, בנוסף לצבעם, כמו זן האלקטריק בלו והגולד רמירז.

רבייה:

כחלק ממשפחת הציקלידים, מטילי ביצים. הנקבה מטילה מאות ביצים בכל הטלה אשר מופרות על ידי הזכר. בניגוד לרוב הציקלידים הנוטים לשמור על הצאצאים שלהם, הרמירזים ידועים כנוטשי קן וכדג האוכל את צאצאיו, לכן מומלץ בעונת הרבייה לעקוב אחר ההורים ובסימני אכילה ותקיפה להוציא אותם או את הדגיגים לאקווריום נפרד.

הרמירזים יטילו על משטח קשה נקי וחלק דוגמאת אבל או כד, ובמקרים נדירים יותר יחפרו בחצץ גומחה קטנה בה יטילו. לפעמים הרמירזים יכולים להעתיק את אתר ההטלה למיקום חדש.

לאחר כשלושה ימים הביצים יבקעו, ולאחר כ3-5 ימים נוספים יחלו הדגיגים לשחות לבדם בחופשיות.
את הדגיגים יש להאכיל במזון טחון ייעודי לדגיגים או בארטמיה.

עם מי לשלב?

בזכות המזג השקט יחסית שלו, ניתן לשלב אותו עם מגוון רחב של דגים, מדגי נוי טרופיים קטנים ובינוניים כדוגמת ניאונים, מולים ושליירים, עד לציקלידים קטנים בינוניים אחרים כדוגמת אלטישפינוזה, סג'יקה, סלווינים וכדומה.

אין לשלב עם מיני דגים תוקפניים וגדולים מחשש לפגיעה ברמירזים, וחסרי חוליות קטנים דוגמאת שרימפסים מחשש שהרמירז יאכלו אותם.

ניתן לשלב באקווריומי צמחיה, מכיוון שהרמירזים לא ניזונים כלל ממזון צמחי, והחשש שיפגעו בצמחייה נמוך מאוד.

מהם תנאי מחייה המתאימים?

הרמירזים זקוקים לתנאי מחייה טובים ולאקווריום מאוד יציב.
נפח האקווריום צריך להתחיל  מ30 ליטר לפרט בוגר יחיד ולכ100 ליטר ללהקה, עם מידות מומלצות של 40X40X70 ומעלה.

הם חיים בכל שטח האקווריום, וזקוקים לטמפרטורה של 25-30 מעלות צלזיוס, חומציות של בין 5.5-6.5 pH, ומים רכים בקשיות של 5-10 dKH, מומלץ לגדלם במי אוסמוזה הפוכה.

לבירור נוסף על דגי רמירז וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

נקרא גם זברה אדומה, התפוז הינו מהמבונות הפופולריות בתחביב ומגיע אלינו מהאזורים הסלעיים של אגם המלאווי האפריקאי. התפוז מגיע לגדלים של כ 10-12 ס"מ, וצבעם כתום בוהק, בד"כ עם סנפירים בהירים או כתומים. דגים אלה אקטיביים מאוד ולכן ידרשו נפח מים גדול מהרגיל לדגים בגודל שלהם. משויך למשפחת הזברות למרות שאינו בעל ההדפס המפוספס הקלאסי, אך חולק עם משפחה זו מאפיינים רבים.

דג הניזון מתזונה צמחונית, ניזונים בטבע מתזונה צמחונית מבוססת אצות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי.

רבייה:

מונומורפי, כמעט בלתי אפשרי להבחין חיצונית בין זכרים לנקבות, הזכרים מעט גדולים ואגרסיביים יותר, בעת תקופת רבייה ניתן לזהות על פי הורדות צינורית ההטלה. ניתן לזהות בנוסף על פי VENTING.

מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ 4-6 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים בגודל דומה. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בתפוז.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ300 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות בהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 22-28 מעלות צלזיוס, עם pH של בין 5.5-8.5, וקשיות של 10-20 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

גורמי הינו דג ממשפחת האנאבסיים המגיע אלינו מדרום מזרח אסיה מאזור תאילנד, מלזיה ואינדונזיה. דגים אלו מגיעים לגודל של כ10-12 ס"מ, לגורמי זה שני מופעים, אחד בצבע כחול אפור בעל הדפסי נקודות על סנפיריו, והדפס בגב המזכיר מעט הדפס טיגריס, ומופע נוסף הנוצר מרבייה סלקטיבית בו התקבל הגוון הכתום, בעל הדפסים זהים. הגורמי בעל גוף שטוח ומוארך המותאמים לסביבת מחייתו, בעל שני סנפירי גחון ארוכים אשר התפתחו אבולוציונית לזיהוי גירויים במים על מנת למצוא מזון בסביבתו הטבעית, שהיא מים עומדים חומציים ועכורים. הגורמי יעדיפו לחיות בשני השלישים העליונים של המיכל. הגורמי אוכלי כל ועל כן מומלץ לשלב מזון בשרי וצמחוני, עם דגש לשילוב מזונות חיים בתפריט הקבוע של הדג בכמות של 3-4 פעמים בשבוע, מה שידגיש את הצבעים והנוכחות של הגורמי אפילו עוד יותר.

רבייה:

אצל הכחולים ניתן להבחין בין המינים, ניתן לראות שהזכר יהיה בעל צבע כתום בוהק על הגרון וקדמת סנפיר השת, המתחזק בעונת הרבייה, בניגוד לצבע אפור-כסוף אצל הנקבה. בנוסף הנקבה תהיה עגלגלה יותר באזור הבטן.

כמו רבים ממשפחת האנאבסיים, הגורמי מתרבים בשיטת "קן בועות", הזכר יבנה קן בועות בד"כ בין שורשי או גבעולי צמחייה וישלב אף בקן עצמו חלקי צמחייה על מנת לספק הגנה ותמיכה מבנית לקן. לאחר שהקן מוכן הזכר יחזר אחר הנקבה וימשוך אותה לאזור הקן, לאחר מכן בריקוד חיזור יפרישו הזכר והנקבה את הזרע והביצים, והביצים המופרות יצופו מעלה אל הקן, חלקן יפלו והזכר ירים אותן אל הבועות. הזכר והנקבה ימשיכו בריקודי החיזור עד שיגמרו הביצים או שהנקבה לא תיענה לחיזורים, והזכר יגרש אותה מהקן, בשלב זה נוציא את הנקבה מהאקווריום. לאחר כיום-יומיים הביצים יבקעו ולאחר כ3-5 ימים הדגיגים יוכלו לשחות בכוחות עצמם. בשלב זה יש להוציא את הזכר אחרת יאכל את הדגיגים ולהתחיל לטפל בגדידים במיכל ייעודי. במיכל הדגיגים יש לשים פילטר ספוג עם משאבת חמצן ולא מערכת פילטרציה חזקה. לדגיגי הגורמי אחוזי שרידה נמוכים מאוד, יש להאכיל את הדגיגים במזון ייעודי טחון לדגיגים ורצוי מאוד לשלב מזון חי כמו ארטמיה מהבקיעה עד הגיעם לגודל של כ3-4 ס"מ לפחות.

עם מי ניתן לשלב?

הגורמי דגים שקטים יחסית, וניתן לשלבם עם מגוון רחב של דגים טרופיים שקטים בגדלים דומים ואף קטנים או גדולים יותר, יש להקפיד לא לשלב דגים אגרסיביים מדי או דגים קטנים מדי אותם הגורמי יכולים לאכול. עלולים לפגוע בחסרי חוליות קטנים כמו שרימפסים.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

הגורמי דורשים אקווריום של לפחות כ60 ליטרים, מומלץ בעל תאורה חלשה או ממוסכת בעזרת צמחייה. מומלץ לשלב דקורציות ומצע כהה הידגיש את צבעיהם. מומלץ לשלב צמחייה באקווריומי ריבוי למתן תחושה נוחה יותר ולהעלות את סיכויי הרבייה. טמפרטורת המים צריכה להיות בין 20-30 מעלות צלזיוס, בpH של בין 6-8, וקשיות של 5-20 GH. על הסינון במים להיות בעל זרם איטי היות והגורמי לא עמידים בזרמים חזקים.

מידע כללי וטיפים:

הדולפין הינו דג ממשפחת דגי החתול, השפמנוניים, ומגיע אלינו מהנהרות צ'או פראיה ומקונג בתאילנד. לארץ מיובאים מספר מינים דומים תחת השם הזה ורובם מגיעים לגודל של כ30 ס"מ בדרך כלל, אך מינים מסוימים גדלים לגודל של מטר ואפילו יותר. על כן לא מתאימים בכל אקווריום קיבוצי ממוצע. הדולפינים יופיעו בצבעים שונים, בדרך כלל בגוונים של אפור, שחור, כחול וגם מופע אלבינו. דג בעל אופי נוח שקט ורגוע המעדיף לחיות בלהקות של לפחות שלושה ארבעה פריטים.

דגים צעירים יתקשו להתאקלם ונוטים להיכנס למצב סטרס לכן מומלץ לאקלם אותם בימים הראשונים באקווריום עם התאורה כבויה. באקווריומים קטנים מדי נוטים להיתקל בדפנות הזכוכית עקב הראייה הגרועה שלהם והגודל ההולך וגדל המצריך מהם תנועתיות. אוכלי כל וניזונים מכל דבר אשר יקרה בדרכם. מומלץ לשלב מזון יבש בשרי וצמחוני ולגוון עם מזון חי וקפוא על מנת להאיץ גדילה ולשמור על בריאות הדג.

רבייה:

לא ניתן לזהות בין זכר לנקבה, בטבע דגים אלה נודדים במעלה הזרם בתקופות הקיץ והאביב בכדי להתרבות. תנאים אלה לא באמת אפשריים לשכפול באקווריום ביתי, לכן הרבייה אינה אפשרית באמת בשבי וקורית בדרך כלל בבריכות מסחריות.

עם מי ניתן לשלב?

הדולפינים אוכלי כל ויאכלו כל דג שיכנס להם לפה, על כן מומלץ לשלבם עם דגים גדולים. ניתן לשלב עם מיני ציקלידים מרכז אמריקאים, ובגדלים קטנים יותר עם ציקלידים דרום אמריקאיים או אפריקאים גדולים. ניתן לשלב עם צמחייה אך ייתכן מצב של אכילת הצמחייה על ידי פרטים בוגרים. מומלץ להחזיק את הדולפינים בלהקות של 3-4 פרטים שכן לבדם נהים ביישנים ובסטרס.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

אקווריום גדול מאוד, בגודל של מינימום 2.5 מטרים ובנפח של לפחות 800 ליטר בעל מסלעה מצומצמת, גזעים ומרחב שחייה רב. על המים להיות בטמפרטורה של 22-28 מעלות צלזיוס, עם חומציות של 5.5-7.5 pH וקשיות מים של 5-20 GH, 10-20 KH.

מידע כללי וטיפים:

 שמו המלא פסאודוטרופאוס דמסוני, דג ממשפחת המבונות החיות באזורים הסלעיים של אגם המלאווי הדרום אפריקאי. דג נפוץ שניתן למצוא ברוב חוות הגידול ויכול להגיע לגדלים של כ8 ס"מ, שהנקבות מעט קטנות יותר. בעלי הדפס מפוספס של פסים שחורים וכחולים עם הפרדה ברורה ביניהם, סנפירים שחורים עם קצוות כחולים. מדובר בדגים תוקפניים ואגרסיביים גם כלפי בני מינם וגם כלפי מינים אחרים, הם סקרנים מאוד ויבחנו כל פינה באקווריום למציאת טריטוריה אידיאלית. הדמסוני שוחים בצורה ייחודית שבה ממש נראים הפוכים על צידם.

דג הניזון מתזונה צמחונית, ניזונים בטבע מתזונה צמחונית מבוססת אצות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי.

רבייה:

מונומורפי, כמעט בלתי אפשרי להבחין חיצונית בין זכרים לנקבות, אלא רק על סמך התנהגות והורדות צינורית ההטלה. ניתן לזהות על פי VENTING.

מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ 4-6 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים בגודל דומה. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בדמסוני.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ150 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות בהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 24-28 מעלות צלזיוס, עם pH מעט בסיסי של בין 7.5-8.5, וקשיות של 5-15 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

ממשפחת המבונות, מגיע אלינו מאגם המלאווי הדרום אפריקאי. האורטוס מבין המבונות הנפוצות בחנויות ומגיע לגדלים של כ 10-12 ס"מ בבגרות. יש בלבול הנוצר בינו לבין דג דומה, הג'ולידוכרומיס אורנטיס מאגם הטנגניקה, עקב שמם ומופעם הדומה. הם דגים תוקפניים ואגרסיביים גם כלפי בני מינם וגם כלפי מינים אחרים ועל כן יש לשכנם באקווריום מתאים, בכמויות מתאימות וביחסים מתאימים.

ניזונים מתזונה צמחונית ובשרית, בטבע אוכלים אצות וחסרי חוליות מהסלעים. באקווריום נאכילם במזון ציקלידים על בסיס צמחוני, אך מומלץ לשלב ספירולינה, ארטמיה או מזון קפוא צמחוני.

רבייה:

ההבחנה בין המינים בבגרות פשוטה, הנקבות שחורות צהובות בעוד הזכרים כחולים שחורים, עם הדפסי קווים לאורך הגוף. כולם נולדים בצבעי צהוב שחור, ובבגרות הזכרים אט אט משנים צבעם לכחול שחור.

מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ4-6 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע באורטוסים.

מהם תנאי המחייה המומלצים?

דורשים אקווריום של כ250 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות בהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 24-28 מעלות צלזיוס, עם pH מעט בסיסי של בין 7.5-8.5, וקשיות של 5-15 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

הגופים הם אחד ממיני דגי הנוי הנפוצים בעולם, אם לא הנפוצים שבהם. הינם משריצי חיים ממשפחת הגמבוזיים המגיעים אלינו מהים הקריבי מהאיים טרינידד וטובאגו. הם נפוצים במעל 300 תתי-מינים בצבעים ססגוניים, בעשרות הדפסים וצורות זנב סנפיר רבות ביניהן זנב החרב (עילי\תחתי), זנב עגול, זנב נבל, זנב סיכה, זנב צעיף ועוד ועוד.

 הגופים הינם דגים במיקום נמוך יחסית בשרשרת המזון, ועל כן נוטים להיאכל על ידי דגים אחרים לכן יש להקפיד על שילובים נכונים באקווריום.

בבגרותם מגיעים לכ3-7 ס"מ כשהנקבות גדולות מהזכרים, הם ימצאו בד"כ שני השלישים העליונים של האקווריום. הגופים הינם אוכלי כל ולא יבחלו במזון מסוים, רצוי לערבב מזון בשרי וצמחוני ולהעשיר את התזונה במזונות חיים או קפואים דוגמת ארטמיה לבריאות וגדילה מקסימלית, בעיקר אם מעוניינים ברבייה.

רבייה:

הרבייה של הגופים פשוטה מאוד, הזכרים נמצאים במסע מתמיד של חיזור אחר נקבות ויתרבו עם כל נקבה אשר נקרת בדרכם. לנקבות מנגנון מיוחד המאפשר להן לשמור זרע בתוכן לעד 8 מחזורי השרצה, ללא כל צורך בזכר. ניתן להבחין בין הזכר לנקבה די בקלות, בבגרות הנקבות יהיו גדולות יותר, בד"כ בצבע אפור ובעלות בטן עגולה. לעומתן, הזכרים בד"כ יהיו בעלי צבעים עזים ומרשימים, קטנים יותר ובעלי איבר רבייה הקיים אצל הדגים המשריצים הנקרא גונופודיום.

הזכרים מגיעים לבגרות מינית לאחר כחודשיים, והנקבות לאחר ב10-20 שבועות ההריון נמשך כ3-5 שבועות ובסופו הנקבה תשריץ בממוצע 30-50 דגיגים קטנים. ההורים אינם מטפלים כלל בדגיגים, ולרוב אף יאכלו אותם, לכן על מנת לשפר את סיכויי ההישרדות של הדגיגים מומלץ להשתמש בתא השרצה בו סיכויי ההישרדות הם כ95% או לשתול צמחייה סבוכה בה סיכויי ההישרדות הם כ60% ללא אף אחד מהם סיכויי ההישרדות של הדגיגים יהיו כ10%. את הדגיגים צריך להאכיל במזון טחון ייעודי לדגיגים או בהבקעת ארטמיה. את הדגיגים ניתן להחזיר לאקווריום הקיבוצי בגיל חודשיים.

עם מי אפשר לשלב?

הגופים הינם דגים כאמור נמוכים בשרשרת המזון ונוטים להיטרף על ידי דגים אחרים, לכן יש לשלב אותם רק עם מיני טטרות קטנות בגדלים דומים, שוכני קרקעית קטנים ודגים קטנים נוספים. בדרך כלל אינם פוגעים בצמחייה וניתן לשלבם עם שרימפסים. הגופים יאכלו את וולדי השרימפסים אך לא יפגעו באוכלוסייה בוגרת. בכללי הגופים דגים שלווים ורגועים ומעדיפים לחיות בלהקות.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

אלו הם דגים מושלמים למתחילים, די סלחנים לטעויות נפוצות של מתחילים ומדובר בדגים עמידים שאינם רגישים כל כך לערכי מים. ניתן לאקלם אותם באקווריום עם מי ברז רגילים לאחר טיפול במנטרל כלור ובקטריה ללא כל התאמות או שינויים. מומלץ להתקין מערכת פילטרציה ולחמצן את המים. הדבר היחיד עליו יש להקפיד הוא הטמפרטורה, אותה יש לווסת ל24-28 מעלות צלזיוס. מומלץ לשלב גופים באקווריומי צמחייה על מנת לווסת אוכלוסיות כמו שרימפסים וחסרי חוליות, ו"לגנן" את הצמחייה. לבריאות הדג מומלץ להוסיף כף מלח לכל 30 ליטר מים.  הגופים מסוגלים לחיות במים מליחים ולאחר רבייה במים מליחים הצאצאים יוכלו לחיות אף במי ים.

לבירור נוסף על דגי גופי וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

ממשפחת הציקלידים (אמנוניים) המרכז אמריקאיים, מגיע אלינו מאזורי קוסטה ריקה וניקרגואה, הינו ציקליד גדול עם פוטנציאל גדילה של 40-50 ס"מ.
נקרא על שמו של מידאס, דמות מהאגדות היווניות ששלט על פסינוס וכל מגע ידו היה הופך לזהב, זאת עקב צבהו הכתום-אדום עז.
כיום קיימים מגוון רחב של צבעים למידאסים ואינם דווקא כתומים.

הינו דג בעל מזג אגרסיבי, גם כלפי מינו וגם כלפי דגים אחרים.
בארץ נמכר גם תחת השם ''שטן אדום'' (רד דוויל), אשר נוטים להתבלבל ביניהם, אך מדובר בשני דגים שונים.

מאופיין בצבעים עזים גדילה מהירה ביחס לציקלידים אחרים, וגודל מרשים, הזכר מפח בליטה מרשימה על ראשו בבגרות, התלויה במצב רוחם, נוכחות נקבות, ויריבויות בין זכרים.

ניזון בעיקר ממזון בשרי, אך אפשר לגוון במזונות צמחיים. רצוי להוסיף על התזונה שילוב של מזונות קפואים וחיים, בדגש על מזונות סרטניים כמו קריל מייסיס ושרימפס, אשר יניבו בבגרות צבעים מרהיבים.

רבייה:

הזיהוי בין המינים פשוט יותר בבגרות, הזכר מפתח בליטה בראשו, והנקבה עגולה יותר וקטנה משמעותית מהזכר. דרך נוספת היא שהאיבר הזכרי בצורת V  והנקבי בצורת U, בלחיצה קטנה על הבטן ניתן לראות אותו.
הדגים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.

 הרבייה לא קשה במיוחד, באקווריום המכיל זכרים מומלץ לשכן מספר כפול של נקבות. לאחר מכן נבחין בהיווצרות של זוגות, את הזוג יש לבודד ולא להשאיר באקווריום המשותף, עקב הפיכתו לאגרסיבי ביותר.
על האקווריום להכיל לפחות 500 ליטר, עם מספר מערות וסלעים רחבים וכדים.
הדגים מטילי מצע, יכינו את השטח על ידי חפירה והזזה של מצע או חיפוש אחר דקורציה צמחייה רחבה או אבן חלקה, עליו יטילו מאות ביצים אשר יבקעו לאחר ב2-4 ימים.
2-4 ימים נוספים לאחר מכן, הדגיגים כבר יחלו לשחות בכוחות עצמם.
את הדגיגים יש להפריד לאחר כ4-5 שבועות מההורים על מנת שלא יטרפו, ויש להאכיל אותם במזון טחון ייעודי לדגיגים או ארטמיה מובקעת.
בניסיונות הראשונים ישנו סיכוי גדול להטלה לא מוצלחת, אך עם הניסיון שהזוג יצבור ההטלות יצליחו, והסבלנות תשתלם.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב באקווריום גדול מאוד עם עוד ציקלידים מרכז אמריקאיים גדולים ואגרסיביים, דוגמת יגוארים, אוסקרים, סנספילום וכדומה.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

עקב מזגו התוקפני וגודלו, המידאס זקוק לנפח אקווריום גדול מאוד, של לפחות שני מטרים המכיל מינימום 600 ליטר, ומכיל מקומות מסתור דוגמת מסלעות וגזעים.
יש לבצע החלפות מים עקביות ותכופות, עקב נטייתו של הדג ליצור לכלוך ורפש רב, בשילוב גדילה מהירה וצריכה של המון מזון.

ערכי המים המומלצים הינם מים מעט חומציים או בסיסיים בטווח של 6-8 pH, בטמפרטורה של כ25-30 מעלות צלזיוס, וקשיות מים של 8-20 KH.

לבירור נוסף על דגי מידאס וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

המולים הם דגי נוי טרופיים נפוצים הנפוצים במים מתוקים ומלוחים באזור מרכז אמריקה. המולים משתייכים למשפחת הגמבוזיים והינם דגים נוחים יחסית שגידולם והרבייתם מתאימה גם למגדלים מתחילים. שמם מגיע מהמילה היוונית ποικίλος  שפירושה מגוון היות והם מגיעים בשלל צבעים וצורות. ישנם מעל 40 מינים של מולים במשפחה זו. הגודל הממוצע הוא כ8 ס"מ כשהנקבות גדולות מהזכרים ויכולות להגיע עד 11 ס"מ. בסביבה טובה המולים יכולים לחיות כ4-5 שנים.

המולים דגים סתגלניים מאוד, ויכולים לחיות באקווריומי מים מתוקים, מליחים או מלוחים, כמובן שאת המעבר יש לעשות בהדרגה על ידי מיהול או ריכוז של המים למשך מספר ימים בכלי ביניים ורק אז לעשות את המעבר המוחלט. הדעה המדעית הינה שהמולים היו בהתחלה דגי מים מלוחים שהסתגלו למים מליחים ומתוקים בהדרגה עקב אילוצים סביבתיים, ואכן ניתן לראות כי הבריאות של המולים בשיאה באקווריומים מליחים, כיוון שהם רגישים מאוד לזיהומי עור ופטריות, מה שבדרך כלל נפתר בהוספה של מלח למים (כחצי כף לליטר מים).

המולים אוכלי כל וניזונים בטבע בעיקר מאצות ולכן מהווים פתרון נוח לבעיות אצות באקווריום. מומלץ להאכיל אותם במזון יבש ולגוון בין מזון בשרי לצמחי.

רבייה:

ההבדלה בין המינים אינה מסובכת, לזכר יש גונדופודיום, זהו האיבר הזכרי בעזרתו מפרים הזכרים את הנקבות, הנקבות בנוסף יהיו גדולות יותר ועגלגלות יותר. המולים פחות נוהגים לאכול את הצאצאים שלהם לאחר ההשרצה, אך זה עדיין יכול לקרות ורצוי להפריד. הנקבות מסוגלות לשמור בצינור הביצים שלהן זרע מהזכר למשך כחצי שנה ולהשתמש בכמות של כ-5 השרצות בלי לבצע רבייה נוספת כלל.

הרבייה אינה מסובכת עם תנאי מים מתאימים וגודל מיכל מתאים, רצוי בשילוב צמחייה, הרבייה תקרה לבד. ההריון נמשך כחודש ואחריו הנקבה תשריץ דגיגים, ניתן להבחין בסימני ההריון ובגודל העולה של הנקבה, מי שמעוניין בגידול הדגיגים יכול להעביר את הנקבה לתא השרצה ולאחר ההשרצה להחזיר את הנקבה לאקווריום הקיבוצי ולהאכיל את הדגים מזון ייעודי לדגיגים כמו מזון טחון או ארטמיה.

עם מי ניתן לשלב?

את המולים ניתן לשלב עם מגוון רחב של דגים, הם יסתדרו עם רוב הדגים הטרופיים בגודל זהה, מומלץ לא לשלב עם דגים אגרסיביים מדי. באקווריום גדול מספיק המכיל מקומות מסתור ניתן אף לשלב עם ציקלידים קטנים וננסיים כמו רמירזים, אקרות כחולות, אלטישפינוזה וכדומה. מומלץ לשלב באקווריום צמחייה.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

מומלץ לספק אקווריום של כ50 ליטרים לפחות, למרות שהמולים יסתדרו גם באקווריומים ביתיים פשוטים יותר, יש להקפיד על כמות מתאימה ולא להעמיס על האקווריום. באמור מעלה המולים יעדיפו אקווריום צמחייה וירגישו יותר בנוח בנוכחותה. יש לדאוג למים בטמפרטורה של 22-28 מעלות צלזיוס, המולים יעדיפו מים בסיסיים מעט באיזור של 7.5-8.5 PH עם קשיות של כ3-21 GH.

לבירור נוסף על דגי מולי וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

נקראים באנגלית דגי מלאך, ANGELFISH, להפתעת מגדלים חובבים רבים, הסקלר איננו דג טרופי אלא ציקליד. מקורו בנהר האמזונס ואגמים באזור והוא משתייך למשפחת הציקלידים הדרום אמריקאיים. הוא נפוץ בחלקים רבים של הנהר במדינות כמו ברזיל, קולומביה, ונצואלה ופרו. הוא נפוץ מאוד בחנויות עקב מחירו הנוח, הקלות היחסית בה אפשר להרבות אותו, צורתו הייחודית ועשרות הדוגמאות וההדפסים בהם הוא מופיע, ביניהן הזברה סקלר, פנדה, שיש, רד דוויל, לבן שחור כחול ועוד דוגמאות נוספות ורבות. ישנו סקלר הנקרא אלטום, שבניגוד לסקלרים רגילים המגיעים לאורכים של 15-30 ס"מ, האלטום יכול להגיע אף עד 50 ס"מ, בד"כ יופיעו בדוגמאות פסים.





בטבע ניזון מחרקים וסרטנים, אך איננו בררן כלל, ויאכל מכל מזון איתו תאכילו, כמובן על המזון להיות בגודל המתאים. מומלץ לגוון במזון יבש בשילוב בשרי\צמחוני ולהעשיר את התזונה עם תולעי דם, מזון קפוא או ארטמיה בין 2-3 פעמים בשבוע.
צורתו של הסקלר ודוגמאותיו מקלות עליו בשטח מחייתו, הוא דג החי בין סבכי הענפים והצמחייה הזולגת אל תוך הנהר בהם הוא צד ותופס מחסה מפני טורפים. מבנה גופו והדפסיו מסייעים לו לנווט בקלות בין הצמחייה ולהסתוות בה. הדג ימצא ברוב רחבי האקווריום ויבלוט בתנועות אלגנטיות ובצבעים מיוחדים.

רבייה:

ההבחנה החיצונית בין המינים לא ממש אפשרית, מתאפשרת לפעמים בתקופת הרבייה לאחר הורדת צינורית ההטלה על ידי הנקבה ויצירת הזוגות באקווריום. הדרך הפשוטה יותר להבחנה היא על ידי פעולה הנקראת VENTING עליה ניתן לקרוא כאן.
הרבייה עצמה פשוטה וקלה מאוד, עם ערכי מים טובים וטמפרטורה נכונה, כל שעליכם לעשות הוא לשכן מספר פריטים באקווריום מרווח מספיק ולחכות לזוג שייווצר ויבצע הטלה. ניתן לאחר מכן לבודד את הזוג לאקווריום רבייה ייעודי ולחכות להטלה נוספת או להעביר את שאר הפריטים מהאקווריום למיכל אחר. הסקלרים מונוגמים ובד"כ ישארו עם בן זוג אחד לכל חייהם.





הנקבה תטיל בממוצע בין 100-300 ביצים אותם תדביק בפינה מסוימת, עליה הזוג ישמור בטריטוריאליות ואגרסיביות. ניתן להבחין אחרי כיומיים שביצים מופרות יהיו שקופות, ואילו ביצים לא מופרות יהיו לבנות.
בימים הראשונים לאחר הבקיעה ועד שיוכלו הדגים לשחות בצורה עצמאית ההורים יעבירו אותם בפיהם ממקום למקום, אם הדגיגים יציקו להורים אלה עלולים לאכול אותם, לכן מגדלים רבים מפרידים את הדגיגים לתא ייחודי. חשוב לוודא שמאכילים אותם במזון ייעודי לדגיגים כמו מזון טחון או ארטמיה.

עם מי אפשר לשלב?

הסקלרים מתנהלים בלהקות, ועל כן רצוי לשכנם כמספר פריטים, לפחות 4-5 פריטים על מנת להוריד את הסיכוי לסטרס ולתמותה. הם דגים יחסית עדינים מבחינה התנהגותית, ועל כן ניתן לשלב אותם עם מספר רב של דגים. רצוי בשילוב עם דגים טרופים לשלבם עם דגים שאינם קטנים מדי מחשש לפגיעה בהם (כמו ניאונים וגופים בהם הסקלר עלול לפגוע), אלא עם דגים מעט גדולים יותר כמו מולים, שליירים, קשתות וכדומה. ניתן לשלבם עם מיני ציקלידים רגועים נוספים כמו דיסקוסים, ציקלידים ננסיים כמו רמירז וסלוויני, ובאקווריומים המכילים מספיק דקורציות ומרחב גם עם מינים רבים נוספים.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

אינם דורשים אקווריום גדול במיוחד, כ100 ליטר לזוג ו200 ליטר ומעלה ללהקה במידות מומלצות של מטר בגובה 50 ס"מ ועומק של 40 ס"מ.
על ערכי המים להיות בטווחים של 22-30 מעלות צלזיוס, pH של 6-8, וקשיות מים של 2-20 dKH.
יש לספק פילטרציה טובה וחמצון ראוי למים.

לבירור נוסף על דגי סקלר וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

פיקוק זה הינו תוצאה של השבחה והרבייה סלקטיבית של מספר סוגי פיקוקים בשבי, בדומה לפיקוק OB. משפחת הפיקוקים, או בשמם הנוסף אלונקרות, מגיעים מאגם המלאווי האפריקאי וחולקים מאפיינים דומים לשוכני האגם. הם מגיעים לגדלים של 12-14 ס"מ בממוצע ויכולים להגיע בתנאים טובים גם ל18 ס"מ. כתוצאה מההשבחה התקבל דג בעל צבעים של לבן כתום-ורוד עם הדפסי נקודות זוהרות לאורך גופו. הזנב וסנפירי הגב והשת יהיו לבנים עם כתמים כתומים-ורודים. קיים בנוסף מופע אלבינו לפיקוק זה כמופיע בתמונה מטה. פרט נוסף הנוצר עקב ההיברידיזציה אותה עבר הדג יכול להוביל לכך שחלק מהצאצאים אינם יהיו דומים להורים. פיקוקים אלו סמי אגרסיביים ועלולים להיות יותר תוקפניים בתקופת הרבייה.

תזונתו מתבססת על תזונה קרניבורית, וניזון בטבע מחרקים וחסרי חוליות. יש לספק מזון בשרי לציקלידים מלאווים, מומלץ לשלב ספירולינה ארטמיה ומזונות קפואים כ 2-3 פעמים בשבוע לעידוד צבעים חזקים, רבייה, ובריאות כללית.

רבייה:

הבחנה פשוטה בין המינים, דיפורמים כלומר הנקבות והזכרים שונים אחד מן השני. כשהדגים צעירים כולם דומים, בבגרות הזכרים מופיעים בהדפס הקלאסי, בעל צבעים של לבן כתום-ורוד עם הדפסי נקודות זוהרות לאורך גופו. לעומתו הנקבה תהיה בצבע אפור או כתום בהיר-בז'.

יש לספק אקווריום רבייה של לפחות 250 ליטר עם מסלעות לטריטוריה ודגירה. מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שנה. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ3-4 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם פיקוקים או הפלוכרומיסים קרניבורים אחרים בגדלים דומים. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בו.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ250 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות. על האקווריום להיות באורך של 1.2 מטר לפחות, יעדיף מצע חולי שיוכל להתחפר בו. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 25-28 מעלות צלזיוס, עם pH של בין 7.5-8.5, וקשיות של 10-25 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

הגרשקי הינו דג ממשפחת המבונות החיות באזורים הסלעיים של אגם המלאווי הדרום אפריקאי. דג נפוץ שניתן למצוא ברוב חוות הגידול ויכול להגיע לגדלים של כ12-14 ס"מ. בעלי סנפיר גב כתום וגוף כחול\לבן תלוי האם המופע אלבינו או רגיל. מדובר בדגים תוקפניים ואגרסיביים גם כלפי בני מינם וגם כלפי מינים אחרים אשר נוטים להשתלט על האקווריום הקיבוצי ולהיות הקבוצה הדומיננטית בו, על כן מומלץ לשכן מספר נקבות, כ2-3, על כל זכר על מנת למתן מעט את האגרסיביות שלהם. על כן יש לשכנם באקווריום מתאים, בכמויות מתאימות וביחסים מתאימים.

ניזונים בטבע מתזונה צמחונית מבוססת אצות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי.

רבייה:

דגים דימורפיים, כלומר הזכר והנקבה נראים אחרת. הזכר יהיה כחול-סגול ואילו הנקבה אפורה-חומה.

מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל שבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ2-3 נקבות. הזכר יכין אתר קינון אליו הנקבות יגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בגרשקי

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ250 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור ומסלעות בהם יוכלו להתחבא ולברוח בקרבות טריטוריאליים. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 22-28 מעלות צלזיוס, עם pH מעט בסיסי של בין 7.5-8.5, וקשיות של 10-20 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.

מידע כללי וטיפים:

דגי הפלווארים הינם היברידים מעשי ידי אדם שהחלו לצוץ לפני כמה עשורים באיזור אסיה, משם עברו הרבה השבחות גנטיות לתוצרים הסופיים שאנו מכירים כיום. מגיעים לגודל של כ-40 סנטימטר (זכרים בוגרים), כשהזכר גדול ובדרך כלל בעל בליטה מרשימה בראשו אם גדל בתנאים הנכונים, נקבות נוטות להיות קטנות יותר אך עגולות יותר, יכולות לגדל בליטה בראשן גם אך זו תהיה משמעותית לא מרשימה ובולטת. הפלאוורים דגים פופולריים מאוד עקב ההדפסים המיוחדים שלהם, הגודל שלהם, הצבעים העזים, בליטת הראש והאופי האגרסיבי שלהם. מכילים סוגים שונים ורבים של תתי מינים בצבעים ודוגמות ייחודיות אשר נוצרו מהכלאות רבות במשך השנים והשבחות גנטיות, עליהם ניתן לקרוא במאמר שלנו הסוקר את תת-מיני הפלאוורים הפופולאריים ביותר.

רבייה:

הפלאוורים הם חצי אגרסיביים. הינם דגים מאוד טריטוריאלים, בעיקר בתקופות הרבייה,  את הזכר והנקבה מומלץ לשכן יחד רק בתקופת ריבוי ולא ביום יום.

מומלץ לבצע היכרות ראשונית על ידי הוספת מחיצות באקווריום או מיקום שני אקווריומים של הזכר והנקבה אחד על יד השני למשך כמה ימים ולראות מה התגובה של הזוג אחד לשניה. הריבוי יתבצע באקווריום של לפחות 300 ליטר המכיל כדים מערות ודקורציות דומות על מנת שיוכלו להסתתר אחד מהשנייה כשהאגרסיביות עולה ועל מנת לבצע הטלה בכדים או מערות.

מומלץ להעלות את טמפרטורת המים לכ-30 מעלות צלזיוס.

יש לקחת בחשבון שזהו אינו מופרך ודי נפוץ שאחד מהזוג יהרוג את השני והרבייה לא תצליח.

עם מי ניתן לשלב?

ככלל, פלאוור הורן הינו דג אשר מגדלים לבד, כך ניתן ליהנות מהיופי והדומיננטיות של הדג, כאשר אנו משלבים פלאוור באקווריום קיבוצי אנו מסתכנים בכך שבליטת הראש אינה תתפתח כמו שצריך אם הדג אינו "שליט האקווריום" והדומיננטי ביותר, על כן מומלץ לגדלם לבד, בתזמון נכון שילובם באקווריום קיבוצי אפשרי אך למגדלים לא מנוסים אינו מומלץ.

אם והחלטנו להוסיף את הפלאוור לאקווריום קיבוצי, על האקווריום להיות אקווריום של דגים מרכז ודרום אמריקאיים בגודל ומזג דומה, לדוגמת מידאסים, אוסקרים, סווריומים ודגים דומים נוספים.

מהם תנאי המחייה המומלצים?

יש לשכן באקווריום של 300 ליטר לפחות, ולבצע סייקל איכותי. על האקווריום להכיל מערכת פילטרציה איכותית, ולהיות בטמפרטורת מים של 28 מעלות צלזיוס ו-pH 8.

בדף זה נתנו לכם סקירה כללית ודיברנו רק על קצה הקרחון, על מנת להעמיק את הידע אנו ממליצים לכם לקרוא שני מאמרים רלוונטים (קישור למטה) וליצור עמנו קשר אם יהיו לכם שאלות נוספות, זמינים עבורכם בטלפון 0504911175.

"המדריך לטיפול בפלאוורים"

"סוגים שונים של דגי פלאוור הורן"

מידע כללי וטיפים:

הינם ציקלידים ממשפחת המבונות החיים באזורים הסלעיים של אגם המלאווי האפריקאי. הם מגיעים לגודל של כ 12-14 ס"מ, באקווריום עם מזון זמין וטוב ותנאים טובים יכולים להגיע אפילו לגדלים של 16-18 ס"מ. כל הפרטים נולדים אותו הדבר ובצעירותם הם כחולים עם פסים שחורים כהים מסנפיר הגב לכיוון סנפיר השת. בבגרות הזכרים משנים צבע לצהוב עם הדפס זהה. הלומברדוי הינם המבונות היותר אגרסיביות באגם, הן יתנגחו ויתקפו למוות דגים קטנים מהם ויהיו במאבקים טריטוריאלים רבים.

דג אוכל כל הניזון מתזונה בעיקר צמחונית, ניזונים בטבע מתזונה משולבת מבוססת אצות וחסרי חוליות מהאזור הסלעי של המלאווי, יש להאכיל בתזונה צמחונית ייעודית לציקלידים מלאוויים, ורצוי לשלב ספירולינה ומזונות קפואים צמחוניים בתפריט השבועי לחיזוק הצבע והבריאות הכללית.

רבייה:

דיפורמים כלומר הנקבות והזכרים שונים אחד מן השני. כפי שהזכרנו מעלה, הזכרים בבגרות יהיו בצבע צהוב עם הדפסי פסים שחורים, ואילו הנקבות יהיו בעלות הדפס זהה אך בצבע כחול.

ברבייה יש לדאוג לאקווריום של כ350 ליטר. מתרבים בשיטת דוגרי פה עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן. מגיעים לבגרות מינים בגיל של כשבעה חודשים. פוליגמיים, יש לשכן על כל זכר כ 4-6 נקבות דבר היחזק בנוסף את צבעו של הזכר. הזכר יכין אתר קינון ויבצע ריקוד חיזור על מנת למשוך את הנקבות שיגיעו להטלה, את הביצים המופרות הנקבה תחזיק בפיה כשלושה שבועות עד הבקיעה ואחר מכן תפלוט את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן עליו תשמור. בימים הראשונים הדגיגים יחזרו אל פי הנקבה לסירוגין עד שיוכלו לשחות ולתור אחר מזון עצמאית. נקבות מחזיקות יכולות לשנות צבען לצהוב על מנת להפחית מהן אגרסיביות בזמן ההחזקה.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב עם מבונות אגרסיביות אחרות או מלאוויים אגרסיביים נוספים בגודל גדול מהלומברדוי. לא ניתן לשלב עם דגים קטנים מדי או חסרי חוליות ושרימפסים מחשש שיפגעו בהם, או דגים גדולים מדי שיוכלו לפגוע בו.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

דורשים אקווריום של כ300 ליטר ללהקה, המכיל מקומות מסתור מסלעות. יעדיף מצע חולי שיוכל להתחפר בו. טווח הטמפרטורה צריך להיות בין 22-28 מעלות צלזיוס, עם pH של בין 7.5-8.5, וקשיות של 10-25 GH, 10-20 KH. יש לספק מערכת פילטרציה איכותית וחמצן רציף היות ומגיעים מאזור רווי חמצן במלאווי. יש לבצע החלפות מים סדירות שבועיות של כ 30 אחוז מהמים.