מידע כללי וטיפים:

דג התוכי משתייך למשפחת הציקלידים, ונוצר מהכלאה של מספר מינים לא ידועים של ציקלידים מרכז ודרום אמריקאיים בשנות ה80 בטאיוון.

הוא דג בעל גוף גדול וצורה עגולה יחסית, בעל פה מעוקל וקטן המזכיר מעט מקור ומכאן שמו.

התוכי מגיע ל20 ס"מ אורך בממוצע, מגיע ממשפחת הציקלידים (אמנוניים) ודורש מים בטווח של 24-30 מעלות צלזיוס בpH של 5.5-8.5 וקשיות (dKH) של 5-20.

עקב זאת דג זה הוא אינו טבעי ולא ניתן למצוא אותו בטבע, כמו כן רוב הזכרים נולדים עקרים מה שמקשה על הריבוי.

הינו דג ייחודי שמיד תופס את העין ברוב האקווריומים, בעל צבעים עזים שבתאורה נכונה משדרים גוון עמוק וצלול של צבע עז וברור, ונעים מגווני כתום וצהוב לאדום ואפילו כחול.
התוכי הינו דג יחסית עמיד וסתגלן ומומלץ למתחילים, אקווריום גדול עם מסלעות ומקומות מסתור תעזור לו להסתגל במהירות רבה,
הוא אוכל כל ולא יבחל במזון, אך מומלץ לשלב מזון בשרי עם צמחי או מזון ייעודי שמכיל חומרים מגבירי ומחזקי  צבע.

עם מי ניתן לשלב?

בזכות הפה הקטן שלהם ניתן לשכן אותם עם מגוון רחב של דגים, דגי נוי טרופיים גדולים יחסית, ציקלידים שקטים, ומומלץ לגדל בזוגות או קבוצות, אך מנגד רצוי לא לשלב עם מיני דגים אגרסיביים מדי. ניתן לשלב נקבות תוכי עם ציקלידים אחרים כמו זברה ציקליד ויאג'ות וסווריומים בכדי ליצור הכלאות. התוכי עלול לפגוע בחסרי חוליות ודגים קטנים, לעקור צמחייה מהמצע, ונוטה להיות תוקפני בעונת הרבייה.

התוכים טריטוריאלים ואגרסיביים יחסית, ולכן מומלץ לשכן אותם עם ציקלידים בערך בגודל שלהם, באקווריום גדול עם מספיק מרחב על מנת למנוע תקיפות ללא סיבה.

מהם תנאי המחייה המומלצים?

גודל האקווריום המומלץ מתחיל מ150 ליטר לבוגר ו300 ליטר לזוג או קבוצה קטנה, עם מידות מומלצות של 120 ס"מ אורך על 50 ס"מ עומק ו50 ס"מ גובה.

כאמור, התוכי דורש מים בטווח של 24-30 מעלות צלזיוס בpH של 5.5-8.5 וקשיות (dKH) של 5-20.

דג אוסקר מידע וטיפים:

הינו דג ממשפחת הציקלידים (אמנוניים), שקט יחסית אך יכול להיות טורף אגרסיבי בעיקר בתקופת החיזור והרבייה, דבר המקשה על גידול קבוצה באותו אקווריום, אך זה אפשרי עם תנאים מתאימים.

הוא מגיע אלינו מדרום מערב אמריקה ומוצאו מנהר האמזונס בברזיל, ארגנטינה, פרו וקולומביה וגודלו הפוטנציאלי הוא כ40 ס"מ.

מוכר כדג אקטיבי אשר עוקר צמחייה ומזיז סלעים ודקורציות, דבר החשוב לשים אליו לב בתכנון האקווריום.

האוסקר נחשב דג חכם ואפילו לומד לזהות את בעליו ולעלות לקראתו לאקווריום, ואף לאכול מכף ידו. הוא ניזון ממזון בשרי מכל סוג, ניתן להעשיר במזון קפוא, תולעים וחרקים ולגוון מדי פעם במזון צמחי.

הוא מגיע במספר מוטציות ביניהן גם טייגר ואלבינו. דג קרוב אליו הינו האוסקר השחור, עם תכונות דומות, אך דג זה בניגוד לאוסקר הנפוץ מאוד הינו נדיר מאוד בארץ. עם השנים פותחו ברביית שבי סוגים ווריאציות שונות של אוסקרים לתצוגת דגי הנוי ומכירתם כחיות מחמד.

הם מסוגלים לשנות את צבעיהם במהירות, התנהגות הנצפית בעיקר בעת תצוגות איום טריטוריאליות וקרבות.

רבייה:

לאוסקרים ריבוי מעניין, הם בד"כ מונוגמים ונשארים עם אותו בן\בת זוג. בתקופת הרבייה הדגים אגרסיביים מאוד ועלולים להרוג כל דג אשר יתקרב לטריטוריה שלהם. הזוג ינקה את איזור ההטלה בקפידה לקבלת משטח אופקי ישר והנקבה תטיל בין 1000-3000 ביצים במקום שטוח (ניתן למקם כד רחב עלה גדול או סלע רחב). לעידוד הרבייה מומלץ לחמם את המים לטמפרטורה של 28-30 מעלות צלזיוס.

 

הביצים יבקעו לאחר כיומיים, ולאחר כ5 ימים נוספים כבר יחלו הדגיגים לשחות לבד. בתקופה זו יש להאכיל אותם עם מזון טחון לדגיגים או ארטמיה. בתקופה הראשונית ההורים ידאגו לדגיגים ויגרשו פולשים. לאחר שבועיים כבר ניתן להפריד לאקווריום נוסף, זאת מכיוון שההורים עלולים לטרוף אותם. אצל מרבית הציקלידים, והאוסקרים ביניהם, ההטלות הראשונות בדרך כלל לא פוריות, אך עם הנסיון של הזוג ההטלות פוריות ומשתלם לחכות.

עם מי ניתן לשלב?

ראשית צריך להבין שמדובר בדג גדול ואגרסיבי, ולכן ניתן לשלבו עם דגים לפחות בגודל שלו וגדולים יותר לדוגמת ציקלידים מרכז אמריקאיים, ארואנות, מטינס וכדומה.

מהם תנאי מחייה המומלצים?

כדג טריטוריאלי, דרוש מרחב מחיה גדול, במיוחד אם מדובר בקבוצות, ולכן פרט בודד מומלץ לשכן לפחות באקווריום של 250 ליטר, ובקבוצות אקווריומים גדולים של אפילו מטר וחצי ושני מטרים לפי גודל הקבוצה.

עקב נטייתו להזזת דקורציות וחפירה במצע מומלץ לשלב דקורציות וסלעים גדולים אותם הדג לא יוכל להזיז, ולמנוע את נגישות שורשי הצמחייה על ידי הסתרתם בין הסלעים למניעת תלישתם על ידו.

מומלץ להוסיף גזעים ועצים על מנת לתת עיצוב הדומה לבית גידולו המקורי של האוסקר, האמזונס.
 

האוסקר דג נוח וקל לגידול בכולל, והוא דורש טמפרטורת מים של בין 22-28 מעלות צלזיוס וחומציות של בין 7-8 pH.

לבירור נוסף על דגי אוסקר וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

ממשפחת הציקלידים (אמנוניים), הנקרא גם ציקליד מנגזי על שם בירת ניקרגואה, מנגואה, המדינה ממנה הוא מגיע הוא ציקליד תוקפני מאוד, אגרסיבי מאוד, גם יחסית לציקלידים, וטורף שיבלע כל מה שיכול להכניס לפיו. היגואר מגיע בבגרות עד גודל של 60 ס"מ, ויכולים לשקול עד 1.6 ק"ג, כאשר הזכרים גדולים משמעותית מהנקבות, דבר הניתן להבחנה בקלות.

הדג מתהדר בצבעים כסופים עד זהובים בעלי נקודות והדפס כהה לכל אורכו, המזכיר את דוגמאת היגואר, מכאן שמו.

הוא אוכל כל, ועל כן רצוי לשלב בהאכלה מזונות בשריים וצמחיים, עם גיוון של מזונות קפואים, מזונות ייעודיים, טוביפקס וכו'.

רבייה:

כמו שהזכרנו קודם, בבגרות הזכרים גדולים משמעותית מהנקבות וניתן להבחין ביניהם בקלות. היגוארים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.
לריבוי מוצלח מומלץ להפריד את זוג היגוארים מהאקווריום המשולב או הקבוצתי, עקב הפיכתו לתוקפני עוד יותר ברבייה ובעיקר בגינון על הביצים או הדגיגים, ולספק לזוג אקווריום של כ500 ליטר, בעל מספר מקומות מסתור וכדים.
נקבת היגואר יכולה להטיל 2000-5000 ביצים בהטלה, בד"כ תעדיף לעשות זאת במקום מסתור או כד, על משטח קשיח, הביצים יבקעו לאחר כ 2-3 ימים, ו 2-5 ימים לאחר הבקיעה הדגיגים כבר יכולים לשחות בכוחות עצמם.
לאחר הבקיעה יש להאכיל את הדגיגים במזון ייעודי לדגיגים או ארטמיה.

עם מי לשלב?

היגואר הינו טורף אגרסיבי וטריטוריאלי מאוד, ולכן יש לשלב אותו רק עם ציקלידים אמריקאים ענקיים בגודל דומה, כדוגמא סנספילום, מטינס, מידסים, אוסקרים וכדומה, אחרת היגואר ככל הנראה יתקוף ויהרוג כל דג אחר.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

הוא דורש מרחב מחייה גדול, הוא חי בכל רחבי האקווריום ודורש אקווריום של לפחות 600 ליטר עם מרחב שחייה רב.
הם זקוקים לערכי מים יציבים, במיוחד בתקופת הרבייה אחרת ההטלות יפלו, טמפרטורה של 26-28 מעלות צלזיוס, חומציות של 6-7.5 pH, וקשיות מים של 8-16 dKH.

אינו מומלץ למתחילים ובעל קושי גידול בינוני.

מידע כללי וטיפים:

משתייך לציקלידים (אמנוניים) הדרום אמריקאיים הננסיים, ומגיע אלינו מאגן אגם האורינוקו באזורי קולומביה וונצואלה. הם ציקלידים קטנים בגודל של 5-8 ס"מ, בעלי תוחלת חיים של כ4 שנים ומומלצים לגידול בזוגות או להקות קטנות.
בעלי צבעים בוהקים ויפייפיהים בגווני כחול, ירוק, צהוב ואדום שתופסים מיד כל עין.

בעלי מזג רגוע, ובזכות כך אפשר לשלב אותם עם מגוון רחב של דגים. הם משגשגים במים רכים, חייבים מים נקיים בעלי איכות מים טובה, יש להכניס רמירזים רק לאקווריום יציב, ומומלץ לגדל אותם במי אוסמוזה הפוכה.
אקווריום בעל צמחייה ומקומות מסתור רבים יעזור לדג זה להתאקלם במהירות.

הרמירז ניזון ממזון בשרי, מומלץ להאכיל אותם במזון בשרי לציקלידים דרום אמריקאיים קטנים, ולשלב מגוון מזונות קפואים, תולעים וטוביפקס.
לרמירזים עניין די אפסי במזון ממקור צמחי, מה שהופך אותם לדגים נהדרים לאקווריומי צמחייה.

מגיעים במגוון מוטציות שהתפתחו עם השנים, בנוסף לצבעם, כמו זן האלקטריק בלו והגולד רמירז.

רבייה:

כחלק ממשפחת הציקלידים, מטילי ביצים. הנקבה מטילה מאות ביצים בכל הטלה אשר מופרות על ידי הזכר. בניגוד לרוב הציקלידים הנוטים לשמור על הצאצאים שלהם, הרמירזים ידועים כנוטשי קן וכדג האוכל את צאצאיו, לכן מומלץ בעונת הרבייה לעקוב אחר ההורים ובסימני אכילה ותקיפה להוציא אותם או את הדגיגים לאקווריום נפרד.

הרמירזים יטילו על משטח קשה נקי וחלק דוגמאת אבל או כד, ובמקרים נדירים יותר יחפרו בחצץ גומחה קטנה בה יטילו. לפעמים הרמירזים יכולים להעתיק את אתר ההטלה למיקום חדש.

לאחר כשלושה ימים הביצים יבקעו, ולאחר כ3-5 ימים נוספים יחלו הדגיגים לשחות לבדם בחופשיות.
את הדגיגים יש להאכיל במזון טחון ייעודי לדגיגים או בארטמיה.

עם מי לשלב?

בזכות המזג השקט יחסית שלו, ניתן לשלב אותו עם מגוון רחב של דגים, מדגי נוי טרופיים קטנים ובינוניים כדוגמת ניאונים, מולים ושליירים, עד לציקלידים קטנים בינוניים אחרים כדוגמת אלטישפינוזה, סג'יקה, סלווינים וכדומה.

אין לשלב עם מיני דגים תוקפניים וגדולים מחשש לפגיעה ברמירזים, וחסרי חוליות קטנים דוגמאת שרימפסים מחשש שהרמירז יאכלו אותם.

ניתן לשלב באקווריומי צמחיה, מכיוון שהרמירזים לא ניזונים כלל ממזון צמחי, והחשש שיפגעו בצמחייה נמוך מאוד.

מהם תנאי מחייה המתאימים?

הרמירזים זקוקים לתנאי מחייה טובים ולאקווריום מאוד יציב.
נפח האקווריום צריך להתחיל  מ30 ליטר לפרט בוגר יחיד ולכ100 ליטר ללהקה, עם מידות מומלצות של 40X40X70 ומעלה.

הם חיים בכל שטח האקווריום, וזקוקים לטמפרטורה של 25-30 מעלות צלזיוס, חומציות של בין 5.5-6.5 pH, ומים רכים בקשיות של 5-10 dKH, מומלץ לגדלם במי אוסמוזה הפוכה.

לבירור נוסף על דגי רמירז וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

ממשפחת הציקלידים (אמנוניים) המרכז אמריקאיים, מגיע אלינו מאזורי קוסטה ריקה וניקרגואה, הינו ציקליד גדול עם פוטנציאל גדילה של 40-50 ס"מ.
נקרא על שמו של מידאס, דמות מהאגדות היווניות ששלט על פסינוס וכל מגע ידו היה הופך לזהב, זאת עקב צבהו הכתום-אדום עז.
כיום קיימים מגוון רחב של צבעים למידאסים ואינם דווקא כתומים.

הינו דג בעל מזג אגרסיבי, גם כלפי מינו וגם כלפי דגים אחרים.
בארץ נמכר גם תחת השם ''שטן אדום'' (רד דוויל), אשר נוטים להתבלבל ביניהם, אך מדובר בשני דגים שונים.

מאופיין בצבעים עזים גדילה מהירה ביחס לציקלידים אחרים, וגודל מרשים, הזכר מפח בליטה מרשימה על ראשו בבגרות, התלויה במצב רוחם, נוכחות נקבות, ויריבויות בין זכרים.

ניזון בעיקר ממזון בשרי, אך אפשר לגוון במזונות צמחיים. רצוי להוסיף על התזונה שילוב של מזונות קפואים וחיים, בדגש על מזונות סרטניים כמו קריל מייסיס ושרימפס, אשר יניבו בבגרות צבעים מרהיבים.

רבייה:

הזיהוי בין המינים פשוט יותר בבגרות, הזכר מפתח בליטה בראשו, והנקבה עגולה יותר וקטנה משמעותית מהזכר. דרך נוספת היא שהאיבר הזכרי בצורת V  והנקבי בצורת U, בלחיצה קטנה על הבטן ניתן לראות אותו.
הדגים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.

 הרבייה לא קשה במיוחד, באקווריום המכיל זכרים מומלץ לשכן מספר כפול של נקבות. לאחר מכן נבחין בהיווצרות של זוגות, את הזוג יש לבודד ולא להשאיר באקווריום המשותף, עקב הפיכתו לאגרסיבי ביותר.
על האקווריום להכיל לפחות 500 ליטר, עם מספר מערות וסלעים רחבים וכדים.
הדגים מטילי מצע, יכינו את השטח על ידי חפירה והזזה של מצע או חיפוש אחר דקורציה צמחייה רחבה או אבן חלקה, עליו יטילו מאות ביצים אשר יבקעו לאחר ב2-4 ימים.
2-4 ימים נוספים לאחר מכן, הדגיגים כבר יחלו לשחות בכוחות עצמם.
את הדגיגים יש להפריד לאחר כ4-5 שבועות מההורים על מנת שלא יטרפו, ויש להאכיל אותם במזון טחון ייעודי לדגיגים או ארטמיה מובקעת.
בניסיונות הראשונים ישנו סיכוי גדול להטלה לא מוצלחת, אך עם הניסיון שהזוג יצבור ההטלות יצליחו, והסבלנות תשתלם.

עם מי ניתן לשלב?

ניתן לשלב באקווריום גדול מאוד עם עוד ציקלידים מרכז אמריקאיים גדולים ואגרסיביים, דוגמת יגוארים, אוסקרים, סנספילום וכדומה.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

עקב מזגו התוקפני וגודלו, המידאס זקוק לנפח אקווריום גדול מאוד, של לפחות שני מטרים המכיל מינימום 600 ליטר, ומכיל מקומות מסתור דוגמת מסלעות וגזעים.
יש לבצע החלפות מים עקביות ותכופות, עקב נטייתו של הדג ליצור לכלוך ורפש רב, בשילוב גדילה מהירה וצריכה של המון מזון.

ערכי המים המומלצים הינם מים מעט חומציים או בסיסיים בטווח של 6-8 pH, בטמפרטורה של כ25-30 מעלות צלזיוס, וקשיות מים של 8-20 KH.

לבירור נוסף על דגי מידאס וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

נקראים באנגלית דגי מלאך, ANGELFISH, להפתעת מגדלים חובבים רבים, הסקלר איננו דג טרופי אלא ציקליד. מקורו בנהר האמזונס ואגמים באזור והוא משתייך למשפחת הציקלידים הדרום אמריקאיים. הוא נפוץ בחלקים רבים של הנהר במדינות כמו ברזיל, קולומביה, ונצואלה ופרו. הוא נפוץ מאוד בחנויות עקב מחירו הנוח, הקלות היחסית בה אפשר להרבות אותו, צורתו הייחודית ועשרות הדוגמאות וההדפסים בהם הוא מופיע, ביניהן הזברה סקלר, פנדה, שיש, רד דוויל, לבן שחור כחול ועוד דוגמאות נוספות ורבות. ישנו סקלר הנקרא אלטום, שבניגוד לסקלרים רגילים המגיעים לאורכים של 15-30 ס"מ, האלטום יכול להגיע אף עד 50 ס"מ, בד"כ יופיעו בדוגמאות פסים.





בטבע ניזון מחרקים וסרטנים, אך איננו בררן כלל, ויאכל מכל מזון איתו תאכילו, כמובן על המזון להיות בגודל המתאים. מומלץ לגוון במזון יבש בשילוב בשרי\צמחוני ולהעשיר את התזונה עם תולעי דם, מזון קפוא או ארטמיה בין 2-3 פעמים בשבוע.
צורתו של הסקלר ודוגמאותיו מקלות עליו בשטח מחייתו, הוא דג החי בין סבכי הענפים והצמחייה הזולגת אל תוך הנהר בהם הוא צד ותופס מחסה מפני טורפים. מבנה גופו והדפסיו מסייעים לו לנווט בקלות בין הצמחייה ולהסתוות בה. הדג ימצא ברוב רחבי האקווריום ויבלוט בתנועות אלגנטיות ובצבעים מיוחדים.

רבייה:

ההבחנה החיצונית בין המינים לא ממש אפשרית, מתאפשרת לפעמים בתקופת הרבייה לאחר הורדת צינורית ההטלה על ידי הנקבה ויצירת הזוגות באקווריום. הדרך הפשוטה יותר להבחנה היא על ידי פעולה הנקראת VENTING עליה ניתן לקרוא כאן.
הרבייה עצמה פשוטה וקלה מאוד, עם ערכי מים טובים וטמפרטורה נכונה, כל שעליכם לעשות הוא לשכן מספר פריטים באקווריום מרווח מספיק ולחכות לזוג שייווצר ויבצע הטלה. ניתן לאחר מכן לבודד את הזוג לאקווריום רבייה ייעודי ולחכות להטלה נוספת או להעביר את שאר הפריטים מהאקווריום למיכל אחר. הסקלרים מונוגמים ובד"כ ישארו עם בן זוג אחד לכל חייהם.





הנקבה תטיל בממוצע בין 100-300 ביצים אותם תדביק בפינה מסוימת, עליה הזוג ישמור בטריטוריאליות ואגרסיביות. ניתן להבחין אחרי כיומיים שביצים מופרות יהיו שקופות, ואילו ביצים לא מופרות יהיו לבנות.
בימים הראשונים לאחר הבקיעה ועד שיוכלו הדגים לשחות בצורה עצמאית ההורים יעבירו אותם בפיהם ממקום למקום, אם הדגיגים יציקו להורים אלה עלולים לאכול אותם, לכן מגדלים רבים מפרידים את הדגיגים לתא ייחודי. חשוב לוודא שמאכילים אותם במזון ייעודי לדגיגים כמו מזון טחון או ארטמיה.

עם מי אפשר לשלב?

הסקלרים מתנהלים בלהקות, ועל כן רצוי לשכנם כמספר פריטים, לפחות 4-5 פריטים על מנת להוריד את הסיכוי לסטרס ולתמותה. הם דגים יחסית עדינים מבחינה התנהגותית, ועל כן ניתן לשלב אותם עם מספר רב של דגים. רצוי בשילוב עם דגים טרופים לשלבם עם דגים שאינם קטנים מדי מחשש לפגיעה בהם (כמו ניאונים וגופים בהם הסקלר עלול לפגוע), אלא עם דגים מעט גדולים יותר כמו מולים, שליירים, קשתות וכדומה. ניתן לשלבם עם מיני ציקלידים רגועים נוספים כמו דיסקוסים, ציקלידים ננסיים כמו רמירז וסלוויני, ובאקווריומים המכילים מספיק דקורציות ומרחב גם עם מינים רבים נוספים.

מהם תנאי המחייה המתאימים?

אינם דורשים אקווריום גדול במיוחד, כ100 ליטר לזוג ו200 ליטר ומעלה ללהקה במידות מומלצות של מטר בגובה 50 ס"מ ועומק של 40 ס"מ.
על ערכי המים להיות בטווחים של 22-30 מעלות צלזיוס, pH של 6-8, וקשיות מים של 2-20 dKH.
יש לספק פילטרציה טובה וחמצון ראוי למים.

לבירור נוסף על דגי סקלר וקנייה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו בטלפון: 050-491-1175

מידע כללי וטיפים:

דגי הפלווארים הינם היברידים מעשי ידי אדם שהחלו לצוץ לפני כמה עשורים באיזור אסיה, משם עברו הרבה השבחות גנטיות לתוצרים הסופיים שאנו מכירים כיום. מגיעים לגודל של כ-40 סנטימטר (זכרים בוגרים), כשהזכר גדול ובדרך כלל בעל בליטה מרשימה בראשו אם גדל בתנאים הנכונים, נקבות נוטות להיות קטנות יותר אך עגולות יותר, יכולות לגדל בליטה בראשן גם אך זו תהיה משמעותית לא מרשימה ובולטת. הפלאוורים דגים פופולריים מאוד עקב ההדפסים המיוחדים שלהם, הגודל שלהם, הצבעים העזים, בליטת הראש והאופי האגרסיבי שלהם. מכילים סוגים שונים ורבים של תתי מינים בצבעים ודוגמות ייחודיות אשר נוצרו מהכלאות רבות במשך השנים והשבחות גנטיות, עליהם ניתן לקרוא במאמר שלנו הסוקר את תת-מיני הפלאוורים הפופולאריים ביותר.

רבייה:

הפלאוורים הם חצי אגרסיביים. הינם דגים מאוד טריטוריאלים, בעיקר בתקופות הרבייה,  את הזכר והנקבה מומלץ לשכן יחד רק בתקופת ריבוי ולא ביום יום.

מומלץ לבצע היכרות ראשונית על ידי הוספת מחיצות באקווריום או מיקום שני אקווריומים של הזכר והנקבה אחד על יד השני למשך כמה ימים ולראות מה התגובה של הזוג אחד לשניה. הריבוי יתבצע באקווריום של לפחות 300 ליטר המכיל כדים מערות ודקורציות דומות על מנת שיוכלו להסתתר אחד מהשנייה כשהאגרסיביות עולה ועל מנת לבצע הטלה בכדים או מערות.

מומלץ להעלות את טמפרטורת המים לכ-30 מעלות צלזיוס.

יש לקחת בחשבון שזהו אינו מופרך ודי נפוץ שאחד מהזוג יהרוג את השני והרבייה לא תצליח.

עם מי ניתן לשלב?

ככלל, פלאוור הורן הינו דג אשר מגדלים לבד, כך ניתן ליהנות מהיופי והדומיננטיות של הדג, כאשר אנו משלבים פלאוור באקווריום קיבוצי אנו מסתכנים בכך שבליטת הראש אינה תתפתח כמו שצריך אם הדג אינו "שליט האקווריום" והדומיננטי ביותר, על כן מומלץ לגדלם לבד, בתזמון נכון שילובם באקווריום קיבוצי אפשרי אך למגדלים לא מנוסים אינו מומלץ.

אם והחלטנו להוסיף את הפלאוור לאקווריום קיבוצי, על האקווריום להיות אקווריום של דגים מרכז ודרום אמריקאיים בגודל ומזג דומה, לדוגמת מידאסים, אוסקרים, סווריומים ודגים דומים נוספים.

מהם תנאי המחייה המומלצים?

יש לשכן באקווריום של 300 ליטר לפחות, ולבצע סייקל איכותי. על האקווריום להכיל מערכת פילטרציה איכותית, ולהיות בטמפרטורת מים של 28 מעלות צלזיוס ו-pH 8.

בדף זה נתנו לכם סקירה כללית ודיברנו רק על קצה הקרחון, על מנת להעמיק את הידע אנו ממליצים לכם לקרוא שני מאמרים רלוונטים (קישור למטה) וליצור עמנו קשר אם יהיו לכם שאלות נוספות, זמינים עבורכם בטלפון 0504911175.

"המדריך לטיפול בפלאוורים"

"סוגים שונים של דגי פלאוור הורן"