שייך לקבוצת האגמים הגדולים של אפריקה המזרחית, חופיו שוכנים על ארבעה מדינות: קונגו, טנזניה, זמביה ובורונדי. מדובר באגם המים המתוקים הגדול והעתיק ביותר באפריקה, ואחד הגדולים ביותר בעולם. 
היווצרותו מתוארכת ללפני 20 מיליון שנים, עם יצירת הבקע האפריקאי, הוא מוקף סלעים וצוקים ורק כשליש מחופיו נגישים דרך היבשה.
הוא האגם בעל רצועת החוף הארוכה ביותר, כ19000 ק"מ, אורכו 673 ק"מ ורוחבו המירבי הוא 72 ק"מ, עם עומק מירבי של 1470 מטרים.
מפאת גודלו הטנגניקה נהנה מיציבות ביולוגית וכימית מרשימות מאוד, עם הפרשים קטנים בין העומקים והאזורים השונים, הנובעים מפעילות סיסמולוגית, נפח עצום ומיקום גאוגרפי. רוב החיים מתרכזים ב100 מטרים העליונים של האגם, היות והם רווי חמצן.
עקב הפעילות הגעשית, לא נוצרים זרמים של מים חמים וקרים המתערבבים באגם, מה שהופך את רובו מ100 מטרים ומטה לדלים מאוד בחמצן.
הטמפרטורות באגם הם בין 22-25 מעלות צלזיוס, עם pH של 8.3-9.5.
באגם ישנם כ250 מיני ציקלידים ועוד מינים שטרם התגלו, עשרות מיני דגים וצלופחים נוספים, עשרות ואף מאות סוגי חלזונות, צדפות, רכיכות וסרטנים. הייחוד של אגם זה הוא שמעל 97% מהמינים שהתגלו באגם זה אנדמיים לאגם טנגניקה בלבד, מה שמראה לנו את החשיבות בחקר האגם ואת המערכת האקולוגית הייחודית המציע לדייריו.
בטנגניקה מספר שיטות רבייה, הציקלידים באגם דוגרי פה או דוגרי מצע, ישנם מינים המטילים בקונכיות נטושות כיוון שהן נפוצות באגם זה עקב ריכוז סידן גבוה.
דוגרי המצע יטילו מספר רב של ביצים בכל הטלה, ממאות עד אלפים, בכדי להעלות את סיכויי ההישרדות של הדגיגים שלהם. בניגוד למלאווי, בטנגניקה רק הנקבות דוגרות.
ישנם באגם שיטת רבייה של דוגרי פה בה הדגים נוטשים את הדגיגים לאחר הבקיעה במקומות מסתור, מערות וקונכיות שונות, בהן הם גדלים ונהיים עצמאיים.
שיטה ייחודית בה משתמשים חלק מהמינים באזור, היא רבייה שיתופית, זוגות החיים יחד מעמידים קבוצות של דגיגים בהפרשי זמן וכך בעצם נוצרת מערכת בה הבוגרים והדגיגים שכבר גדלו שומרים על הדגיגים הקטנים ומעלים את סיכויי ההישרדות שלהם.
הטנגניקה מכילה מספר סביבות גידול שונות אותם ניתן לחלק כך:
סביבת התנפצות הגלים- מדובר במטר העליון של האגם, הסביבה בה מתנפצים הגלים על סלעים או על החוף, ויוצרים מים רווים בחמצן. הסביבה מאוד גועשת, למרות החמצן הגבוה בעיקר הגובים הסתגלו לפעילות בסביבה זו ומשגשגים בה, הם אינם נמצאים כמעט בשום מקום אחר באגם. באזורים החוליים בהם מתנפצים הגלים מספר הדגים מועט יותר ככל המתקרבים לחוף, זאת עקב מזון דל באזורים אלו.
הסביבה הסלעית- סביבה זו מתחלקת לאזור ריף סלעי רדוד, בין 3-20 מטרים, בו כמעט ואין חול וסחופת אלא בולדרים בגדלים שונים הנערמו אחד על השני. סביבה זו יוצרת חריצים מערות ומחילות רבות, ובעלת שטח פנים רחב, דבר המוביל לשגשוג של אצות ודגים וקיום שרשרת מזון רחבה עם מאות מיני בעלי חיים, חלקם צמחוניים הניזונים מהאצות, וחלקם טורפים הניזונים מפלנקטון ודגים קטנים יותר. הציקלידים המשגשגים באזור זה הם בדרך כלל טרופאוסים, למפרולוגוסים, הפטרוכרומיסים וסימוכרומיסים.
האזור הנוסף הוא אזור הריף הסלעי העמוק, מעומק של 20 מטרים ומטה, בעל סלעים גדולים בסידור דומה, אך מכוסים סחופת העשויה בוץ, חול, ואורגניזמים מתים וחיים, דבר המוביל לצמיחה נמוכה בהרבה של אצות. נפוצים באזור זה בעיקר ציקלידי הפרונטזה, לפדיולמפרולוגוסים שונים, ולמפרולוגוסים למיניהם.
הסביבה הבוצית- סביבה זו נמצאת בעיקר באזורי שפכי הנהרות, הבוץ והסחופת אשר הנהרות מביאים איתם עשירים בחנקן, לפיכך משגשגים צמחי המים באזור ומיני רכיכות חלזונות וחסרי חוליות המעבדים את הסחף. באזור זה ניתן למצוא בעיקר את הטילפיה הטנגניקאית והסימוכרומיס.
סביבות בוציות נוספות עם מאפיינים דומים נמצאים בחלקים מסוימים בתחתית אגם.
הסביבה החולית- מתחלקת גם היא לשניים, חולית סלעית וחולית. הסביבה החולית עשירה בסידן כתוצאה שמחיקת הסלעית המתמדת. עקב האחוז הגבוה של הסידן, קונכיות אינן מתפרקות במים ומיני דגים רבים מנצלים אותן לרבייה ולמגורים. בסביבה החולית העמוקה הדגים מתקבצים בלהקות כיוון שאין מקומות מסתור כמעט כלל. אזור זה מאכלס בעיקר ציקלידי גרינוודוכרומיס, לימנוכרומיס, גנאתוכרומיס וכדומה. בסביבה החולית הסלעית, בעומקים 5-50 מטרים, נמצאים מרבית מיני הציקלידים שבאגם, נפוצים בו למפרולוגוסים דוגרי קונכיה רבים, משפחת סנפירי הנוצה, ומינים נוספים רבים.
המים הפתוחים- רוב האגם מהווה מים פתוחים, בהם שוחים להקות ענק של עד 10,000 פריטים, הניזונים מפלנקטון ועד דגים קטנים מהם, חסרי חוליות רכיכות וסרטנים שונים שבאזור זה. הסרטנים בד"כ נטרפים על ידי דגים שאינם ציקלידים, אך דגים אלו נטרפים על ידי הציקלידים הגדולים.
תחתית האגם- השכבה הנמוכה ביותר המכילה חמצן מספק לקיום של דגים, בין 90-100 מטרים עומק. באזור זה כמעט ואין חמצן ואור שמש והדגים החיים שם נאלצו להסתגל ולפתח איברי חישה לציד וניווט, על מנת שיוכלו למצוא את דרכם באגם.
אגם הטנגניקה הינו פלא טבעי, עשיר בגיוונו ומכיל מאות סוגי דגים ובעלי חיים, ובעל נופים יפייפיהם עליהם חשוב לשמור.
זוהי מערכת אקולוגית מדהימה ורגישה, עם מינים אנדמיים (ייחודיים למקום) הייחודיים לאגם הטנגניקה בלבד, עליה חשוב לשמור על מנת שנוכל להתפעל ממנה לעוד שנים רבות.
אצלנו ניתן להשיג מבחר רחב של ציקלידים מאגם הטנגניקה, לכל בירור שאלה ורכישה נא צרו איתנו קשר בשירות הלקוחות שלנו, בטלפון 050-491-1175.
Ⓒ מאמר זה נכתב על ידי נתנאל נחמני עבור "ציקלידון"
