בשביל להבין מה בעצם אנחנו צריכים לעשות בשביל להדגיר ביצי ציקלידים אנחנו קודם כל צריכים להבין את מנגנון הרבייה הזה, מדוע הוא נוצר ומה השלבים שלו.
אז מה הם בעצם ציקלידים דוגרי פה?
במיני ציקלידים ישנם שני סוגי רבייה עיקריים, דוגרי מצע אשר מטילים את הביצים שלהם על מצע משתנה הנע מחצץ לעלים סלעים ועצים שונים, וישנו סוג נוסף הנקרא דוגרי פה עליהם נרחיב במאמר זה.
דגירת פה הינה מנגנון הישרדותי, שנועד לתת אחוזי שרידה גבוהים יותר של צאצאים היות והביצים המוטלות במצע חשופות הרבה יותר לאיומי טורפים דוגמת הסינודונטיס (חתול) פטריקולה ונוספים. התהליך ייחודי לציקלידים האפריקאים ונפוץ באגמי המלאווי והטנגניקה בעיקר.
איך שיטת רבייה זו מתבצעת?
תהליך רבייה זה מתחיל בחיזור הרגיל וכתהליך רבייה רגיל לחלוטין בו הנקבה המחוזרת תוריד צינורית הטלה ותחל להטיל את הביצים, משלב ההפריה הדברים מתחילים להשתנות. ישנם מיני ציקלידים דוגרי פה אשר מבצעים את ההפריה על מצע ההטלה. לאחר ההפריה הנקבה תחזור ותאסוף את הביצים המופרות בפיה, שם תדגור עליהם כשלושה שבועות (21-24 ימים). אצל מיני ציקלידים נוספים ישנה הפריה בפי הנקבה, הנקבה אוספת את הביצים ועל ידי שימוש בביצי הדמה על הסנפיר האנאלי, שהינם כתמים הנראים כמו ביצים אותם הנקבה מטילה בסנפיר של הזכר, הזכר משחרר את הזרע בפי הנקבה ומבצע הפריה. במידה והביצים לא מופרות בצורה טובה הנקבה תפלוט אותם באמצע תהליך הדגירה.
באגם הטנגניקה ישנו עוד חלק מעניין אצל מיני ציקלידים מסוימים, עקב ריכוז הסידן הגבוה במים קונכיות אינן נוטות להתפרק, הציקלידים משתמשים בזאת לטובתם ומשחררים בקונכיות ובמקומות מסתור נוספים ביצים שבקעו בכדי שיגדלו בהם יחסית בבטחה עד שיוכלו להסתדר עצמאית ולגדול מעט.
לאחר 21 יום הנקבה תשחרר את הדגיגים במקום בטוח ככל הניתן, הנקבה תהיה רעבה ותשושה היות ובזמן שמירת הדגים היא אינה אכלה וסבלה מהצקות יתר על ידי שוכני האקווריום. שחרור הדגים יהיה לפרקי זמן קצרים בשביל לאכול והנקבה תשאב אותם חזרה אחת לכמה זמן עד שיהיו גדולים וחזק מספיק בכדי לשרוד לבדם.
לאחר שהבנו את תהליך הרבייה נוכל להבין את החיסרון של השיטה הטבעית, בשיטה זו הנקבה כאמור סובלת מהצקות משוכני האקווריום, מורעבת ונחלשת, יכולה לאכול בטעות כמות מהביצים או הדגיגים, וסיכויי ההישרדות של הדגים באקווריום הקיבוצי נמוכות יותר. מסיבות אלו יש הבוחרים לחלוב את הנקבה ולהדגיר בעצמם.
חליבת נקבה- מה זה אומר ואיך מבצעים?
אז קודם כל נבין את מחזור החיים מההפריה עד שחרור הדגיגים: בשלב הראשון יהיו ביצים מופרות אותן הנקבה תחזיק בפיה. לאחר מכן ישנו שלב הנקרא לרווה, זהו שלב ביניים בין ביצה לדגיג, במהלך השלב רק חלקים מהדגיג מחוץ לביצה החל מהראש והזנב וככל שהשלב מתקדם רק הבטן תהינה מחוברת. בשלב זה הלרווה ניזונה משק החלבון ומתפתחת עד שלאחר כ21 יום נפרדים הביצה והדגיג והדגיגים יהיו כדגיגים עצמאיים.
מגדלים רבים נוהגים לבחור בשיטת החליבה עקב החסרונות שהזכרנו מעלה. בנוסף ישנו חשש של פליטת ביצים אצל נקבות צעירות ולא מנוסות. ישנו פן נוסף הרלוונטי יותר למגדלים מסחריים יותר והוא שחליבה מעודדת את הנקבה לרבייה נוספת מהר יותר.
דגש חשוב לפני שלב החליבה, החליבה היא תהליך שמכניס את הנקבה לסטרס ועלול לפגוע בה ובדגיגים, לכן יש לעשות אותו מצב אחד במהירות אך מצד שני להקפיד על עדינות ולא לפגוע בנקבה או בדגיגים. אם צריך יש לאפשר לנקבה זמן התאוששות במיכל משני.
ישנן כמה שיטות ודרכים, אך את החליבה יש מומלץ לבצע באופן הבא:
ראשית, יש להכין מיכל משני עם 100% מי אקווריום. אליו נוציא את הנקבה עם רשת וניתן לה כמה רגעים להירגע.
לאחר מכן יש לתפוס את הנקבה בעדינות ולתפוס את פיה פתוח עם האצבע. יש להקפיד על עדינות על מנת לא לפגוע בלסתות ובעיני הנקבה.
הוצאת הלרוות- על מנת לעשות זאת נטפח בעדינות על מכסה הזימים מה שיגרום לפליטתן על ידי הנקבה. לאחר מכן נחזיר את הנקבה לאקווריום ואת הלרוות נעביר לאינקובטור ייעודי הנמצא באקווריום הקיבוצי או באקווריום ייעודי עם 100% מים מהאקווריום הקיבוצי.
את החליבה מומלץ לבצע לאחר כעשרה ימים בהם הביצים בפי הנקבה. בשלב זה הביצים יהיו כלרוות מצד אחד ומצד שני לא בוגרים מכדי להתנגד להוצאה. על מנת להיות יותר בטוחים שמדובר בלרוות ולא בביצים מופרות עלינו להסתכל על גרון הנקבה מבחוץ, אם הגרון כהה יותר מבד"כ משמע יש לנו לרוות בפנים, אם הגרון בהיר או נראה כפי שהיה נראה לפני ההפריה (כמובן שיראה מעט נפוח יותר) אז הביצים אינן התפתחו ללרוות עדיין.
הביצים מתחילות לבקוע רק לאחר כשבוע, ונוטות להזדהם מהר מאוד בפטריות וזיהומים שונים. לכן נעדיף לחלוב בשלב הלרוות עליו פירטנו מעל. דגשים חשובים- אין להדגיר לרוות מנקבות שהטילו בימים שונים, דגיגים מפותחים ככל הנראה יפגעו בלרוות שעוד לא סיימו להתפתח ואף יהרגו אותם על ידי אכילת שק החלבון. דגש נוסף לרוות או ביצים שלא שורדות או נדבקות בזיהום בתהליך יש לסלק מיד מהאינקובטור על מנת שלא ידביקו את הנותרות. כמובן שגם אין לערבב לרוות עם ביצים לא מופרות מאותה הסיבה.
מהו אינקובטור?
האינקובטור הייעודי מדמה את תנאי הדגיגים בפה הנקבה, על ידי הזרמת מים מחומצנים ויצירת תנועתיות במים מעלה מטה, המערבלות את הביצים\הלרוות ומפחיתות את הסיכוי להידבקות בפטריה או זיהום. יש להקפיד שהתנועות לא גסות מדי אלא עדינות על מנת לא לפגוע בלרוות. מיקום האינקובטור וכמות הזרימה ישפיעו על תנועת המים באינקובטור, יש להתאים את מצב הזרימה על מנת שהזרימה תהיה עדינה ומתאימה לסוג הדגים. חשוב לדעת שישנם מיני דגים אשר יזדקקו לזרימה שונה של מים, לכן מומלץ מאוד לקרוא על המין הספציפי אותו אתם חולבים טרם העיסוק במלאכה. בעתיד באתר יעלה מאמר מפורט על בניית אינקובטור בשיטת עשה זאת בעצמך, שווה להתעדכן.
אנו כאן לכל בירור שאלה או רכישה וזמינים לנוחיותכם בשירות הלקוחות שלנו בטלפון 050-491-1175, צוות ציקלידון נתיבות.
Ⓒ מאמר זה נכתב על ידי נתנאל נחמני עבור "ציקלידון"
