מחלת הנקודות הלבנות, או בשמה המדעי ichthyophthirius multifiliis, הינה מחלה נפוצה של דגי מים מתוקים העלולה לפגוש דגים בתחום רחב, מבריכות גידול למאכל, דרך חוות גידול ומטה עד האקווריום הביתי שלנו. אז מהי בעצם המחלה הזו? כיצד היא נגרמת? איך אני מזהה אותה? והכי חשוב, כיצד מטפלים?
קצת רקע:
המחלה נגרמת מטפיל בשם קריפטוקריון (CRYPTOCARYOPN) ממשפחת הפרוטוזה, ועלולה להתפשט במהירות ולהוביל להדבקה ותמותה המונית באקווריום שלנו ללא זיהוי וטיפול מהיר ונכון. המחלה תהיה חמורה ותתפרץ בשיא מהירות במיוחד אצל אקווריומים מאוכלסים בצפיפות. יש למחלה גם וריאציה נוספת של מים מלוחים, בה לא נתרכז במאמר זה כיוון ששיטת הטיפול היא מעט שונה. דגים חסרי קשקשים דוגמת דגי החתול יהיו רגישים יותר לטפיל זה כיוון וחסרה להם שכבת הגנה על העור.
מחזור חייו של הטפיל:
מחזור חייו של הטפיל מתחילים בפגישה ראשונית בין טפיל לבין גוף מארח, הלא הוא הדג באקווריום שלנו, הטפיל מרחף לו במים עד אשר פגישה זו קורית והטפיל משריש עצמו על הדג. לאחר ההשרשה הטפיל מתחיל בשלב הגדילה, בשלב זה הטפיל ניזון מרקמת האפיתל של הדג (הרקמה החיצונית) ויוצר בה חורים וחללים. בשלב זה נוכל לראות את הסימפטום הנפוץ ביותר שהוא הופעת הנקודות הלבנות, אשר מופיעות עקב אכילת הרקמות ויצירת החללים ומהווים מעין מעבר לטפיל מפנים הדג אל מחוצה לו. שלב זה אולי שלב בתחילת חיי הטפיל אך הוא יכול להיות השלב האחרון בחיי הגוף המארח, שכן אחרי שלב הגדילה הטפיל עוזב את המארח דרך הנקודות הלבנות והותיר אחריו נזק רחב שאולי כבר לא בר תיקון, לכן זיהוי מוקדם ותפעול מהיר של המקרה קריטיים להצלת הדג ומניעת התפשטות.
לאחר הגדילה הטפילים הבוגרים יעזבו את המארח דרך אותם נקודות לבנות ויחלו לשחות אל הקרקעית בחיפוש אחר מקום להתרבות בו, הטפיל ימצא מקום ויצור לעצמו מעין מיקרוסביבה אטומה בה יבצע חלוקה ליצירת תאי בת רבים. תהליך זה יכול לקחת בין ימים בודדים עד לחודשיים, תלוי בטמפרטורת המים ויכול לקחת חודשיים במים קרים במיוחד.
מכל טפיל שהתרבה נקבל עד 1000 תאי בת טפיליים חדשים המוכנים להתחיל את מחזור חייהם, הטפילים הצעירים ירחפו במים בחיפוש אחר גוף מארח. כל טפיל אשר ימצא מארח יתחיל את מחזור חייו מהתחלה וחוזר חלילה.
סימני זיהוי נפוצים:
חוץ מהסימן הנפוץ והברור שלעיתים גם מאוחר מדי, שהינו הופעת הנקודות הלבנות, סימנים מקדימים שניתן לשים לב אליהם הם קשיי נשימה אצל הדגים, דגים שקשה להם לנשום יתרכזו בפני מים וניתן להבחין כי ינשמו בכבדות ומהר יותר. חשוב לזכור כי דגים יתנהגו באי שקט ויהיו עם קשיי נשימה באחוזי ניטריט וניטרט גבוהים, על כן יש לבצע קודם כל בדיקה לשלילת ערכי ניטריט וניטרט גבוהים (אם הערכים גבוהים יש לבצע החלפת מים או טיפול באוכלוסיית הבקטריות בפילטרציה, תלוי בבעיה). סימנים נוספים הם אי שקט, התגרדויות על משטחים שונים כגול סלעים, חצץ או דקורציות, ירידה בתיאבון, חוסר תנועתיות ומיקום בתחתית האקווריום.
מדוע בעצם פורצות מחלות?
מחלות דגים יכולות לפרוץ מהמון סיבות, רוב האקווריומים ומקווי המים גם בחנויות וגם אצל המגדלים הפרטיים כוללים בתוכם מגוון עצום של בקטריות ווירוסים שאינם נראים לעין. דגים במעבר נמצאים בסטרס רב, מה שגורם להם לתשישות ולירידה חדה בתפקוד המערכת החיסונית והופך אותם פגיעים יותר למחלות שאולי יכלו להתמודד איתם בקלות אם היו בשיא כוחם. דגים כאלו נושאים איתם על גופם ובמים אורגניזמים רבים, ועל כן אחת הדרכים הנפוצות ביותר להדבקת אקווריום הינה אקלום מהיר של דגים חדשים. מחלה זו תפרוץ גם במצבי סטרס וחמצן נמוך, על כן מומלץ להקפיד באקווריום הביתי מים מחומצנים בצורה ראויה ואווירה נינוחה באקווריום הביתי עם כמה שפחות גורמי סטרס.
דרכי טיפול:
ישנם מספר דרכי טיפול להתפרצות מחלה זו, נסקור את השיטות העיקריות.
טיפול באמצעות חימום- שיטה טבעית יחסית שאיננה דורשת כימיקלים ובכך לא פוגעת יתר על המידה בערכי המים. את הטמפרטורה נעלה ל32 מעלות צלזיוס, את ההעלאה מומלץ לעשות בטווח של 1-2 מעלות בכל שעתיים. בטמפרטורה זו אנו מונעים מהטפיל להתרבות ובכך גודעים את מחזור חייו עד שלבסוף מת בלי התרבות. מומלץ להעלות את החימום למשך כשבוע. חשוב מאוד- יש לוודא שכל דיירי האקווריום מסוגלים לחיות בטמפרטורות הנ"ל אחרת אנו נפגע באוכלוסייה של עצמנו. יתר על כן, החימום מוריד את אחוזי החמצן המומס במים על כן יש לדאוג לחמצון ראוי ולשדרג\להוסיף משאבת חמצן במידת הצורך. בשלב של זיהום מתקדם או קשיי נשימה מתקדמים אין להעלות את הטמפרטורה שכן הדגים ימותו מתשישות. הטיפול מומלץ בעיקר לציקלידים. מומלץ לשלב עם טיפול בעזרת מלח גס!
טיפול באמצעות מלח גס- רמת מליחות מסוימת במים הוכחה כיעילה נגד זיהומי עור ונגיפים באקווריום. המלח משנה את ערכי המליחות של המים ובעצם פוגע במחזור חיו של הטפיל. יש להקפיד להגיע למליחות שאינה תפגע בדגים, אך אינה תהיה נמוכה מדי בכדי להשפיע, המינון המומלץ לטיפול הינו הוספה של כף מלח גס על כל 10-15 ליטר מים. מומלץ לטפל כ5-7 ימים בטיפול זה. הטיפול מומלץ בעיקר לציקלידים. חשוב מאוד- אין להשתמש במלח שולחן שכן מכיל כימיקלים המסוכנים לדגים, יש להשתמש רק במלח גס! מומלץ לבצע את הטיפול יחד עם טיפול באמצעות חימום.
טיפול באמצעות כימיקלים- אם האוכלוסייה שלנו רגישה יותר למלח, דוגמת אקווריומי צמחייה או דגי חתול, נמליץ להשתמש בתכשיר ייעודי. ישנם מגוון רחב של תכשירים של חברות שונות המיועדים בדיוק למקרים כאלו. התרופות פוגעות בטפילים לאחר שלב הרבייה והורגת אותם לפני שיכולים להתחיל מחזור חיים חדש על מארח. לכל תרופה ישנו טיפול קצת שונה אך לרוב התרופות הטיפול הוא די דומה, בשלב הראשון נעלה את טמפרטורת המים על פי מה שמצוין בסוג התרופה, נכבה תאורה כולל תאורת UV, נוציא את הפחם הפעיל\שרף מהפילטר כיוון שהוא יספח את החומר הפעיל בתרופה. לאחר מכן ניתן טיפול במינונים המצוינים בתרופה למשך הזמן המצוין, ולבסוף נבצע החלפה של 50% מהמים לאחר כשלושה ימים.
דוגמאות לחומרי טיפול כימיים במחלת הנקודות הלבנות:
דרכי מניעה למחלת הנקודות הלבנות:
הטיפול הטוב ביותר הינו מניעת ההתפרצות מלכתחילה במידת האפשר. ישנן פעולות אשר אנו יכולים לבצע בכדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה ולהתפרצות מחלות באקווריום שלנו. השיטה המומלצת והטובה ביותר היא בעזרת שימוש בקרנטינה. אם אתם חדשים בתחום ורוצים ללמוד או רוצים לבנות כזו, ניתן לקרוא עליה במאמר "מהי קרנטינה וכיצד תוכלו לבנות כזו בעצמכם!".
בקרנטינה נשתמש על מנת לבודד דגים חדשים אותם קנינו או קיבלנו ונוכל לתת להם תקופת התאקלמות בה נבחן האם הם בריאים או חולים וזקוקים לטיפול. על הטמפרטורה בקרנטינה להיות כ30 מעלות צלזיוס ונראה לבודד שם את הדג\ים למשך תקופה של 5-7 ימים ולבחון האם ישנה התפרצות מחלה. ניתן גם לתת טיפולים מונעים מראש על מנת לחסל את המחלה גם אם קיימת ולא לקחת שום סיכון. שבוע הוא הזמן המומלץ למחלת הנקודות הלבנות אך יש לשים לב כי ישנן מחלות נוספות בעלות זמן דגירה ארוך יותר, ועל כן הזמן האופטימלי לבידוד בקרנטינה הוא חודש.
לאחר הטיפול והבידוד נבצע אקלום של הדג באקווריום הקיבוצי שלנו כפי שמפורט כאן תחת הכותרת "למה בעצם צריך קרנטינה?"
מומלץ להשתמש בנוסף בחומרים המחזקים את מערכות ההגנה הטבעיות של הדג והופכות אותו בריא יותר, כמו STRESS GUARD המגן ומחזק את השכבה הרירית של הדג ומפחית סטרס, או GARLIC GUARD המנקה ושומר על בריאות המעיים ודרכי העיכול של הדג.
לסיכום:
ישנן מספר דרכים לטיפול ולזיהוי, כמו טיפול במלח, חום, או חומרים כימיים. אך הדרך הטובה והמומלצת ביותר היא לשמור על אוכלוסייה בריאה ככל הניתן על ידי האכלה נכונה, שימוש בקרנטינה, קנייה מחנויות או מגדלים מוכרים ואיכותיים וכמובן לא להזניח ולטפל בכל בעיה בהקדם האפשרי.
מקווים שלא תצטרכו להשתמש במה שנכתב, ואם כן שהיינו לעזר, תמיד לשירותכם גם בשירות הלקוחות שלנו בטלפון 050-491-1175.
Ⓒ מאמר זה נכתב על ידי נתנאל נחמני עבור "ציקלידון"
